ע"ר 580760718

בגיל 6 וחצי עברתי טראומה, בן הדודה שלי, עידו היקר לי מכל נפטר בעקבות מחלת הסרטן בראשו.

עידו היה בשבילי מעבר לאח, עד שעידו נפטר לא זכורה לי שום חוויה עם אחיי הגדולים.

מאותו הרגע בו התבשרתי על מותו התפתחו אצלי מחשבות של מוות, שנה לאחר מכן התבשרתי בעוד מוות, הפעם של הגננת האהובה עליי, חביבה.

כשחביבה נפטרה התחלתי לחשוב מה אני עושה לא בסדר, למה כולם מתים.

בהיותי בכיתה א' התחלתי לפתח מחשבות שאמרו לי "אם תשבור את העיפרון ל-2 לא יקרה לך דבר רע היום".

כמובן שעשיתי את זה, מיום ליום המחשבות צפו, המעשים התגברו, התחלתי לפתח טקסים, מחשבות ריקות מכל היגיון, מחשבות שמייאשות אותך, גורמות לך לדבר עם עצמך.

הייתי ילד חברותי אבל בלי חברים, לא האמנתי בזה, ילד בן 8 שאיבד את מי שהיוו עבורו חיים מיוחדים שכיף לקום בבוקר ולחשוב עליהם לפני השינה.

הייתי ילד מציק, הרחקתי חברים ממני, נתתי שיתקרבו אליי ולא יכולתי לחשוב שגם הם ימותו.

נחשו מה? בגיל 9 סבא שלי נפטר, כמעט שלא הכרתי אותו, ראיתי אותו פעמיים ופעם אחת מתוך השתיים הייתה לילה לפני לכתו.

שוב היא חזרה, המפלצת, החלטתי לקרוא לה המפלצת האדומה, בשבילי היא הייתה השטן בראש שנותן לי משימות לבצע, אם אני לא עושה את מה שהיא אומרת יקרה לי אסון, לדבר הזה יש שם OCD. הפרעה כפייתית טורדנית.

היא לא נותנת לך מנוחה, נותנת לך משימות בכל רגע נתון, מייגעת לך את החיים.

בגיל 19 וחצי (חצי שנה לאחר שהתגייסתי לצה"ל) עם אין ספור בעיות נפשיות נשלחתי לקב"ן, 

הוא בחר לרשום לי כדורי ציפרלקס.

מאז חשבתי שאני "חולה נפש" וניסיתי לבנות תדמית כזו.

בגיל 24 הגעתי לפסיכיאטרית שלא רצתה אותי, אפשר להבין, הצלחתי להתסיס אותה כמו שרציתי.

"תעוף מפה, רושמת שאתה לא כשיר נפשית, לך לבריאות הנפש בהלל יפה אולי שם יעזרו לך, אל תחזור לפה ואל תמליץ עליי".

הבנתי שחרגתי מידי, הגעתי לבריאות הנפש ואחרי בדיקה קטנה נשלחתי לפסיכולוגית בשם רויטל, מלאכית שהיושב במרומים התאים אותה לטיפול בי.

אחריה הגעתי למטפלת בהלל יפה בשם רויטל….

משם הכל כבר היסטוריה

נעים מאוד, שמי בן כחלון ואני מייסד את עמותת "באור חיובי", העמותה הראשונה בישראל למען הסובלים מ- OCD  וחרדות

​

​